יצא לכם פעם לצייר מפה של החדר שלכם או של השכונה? כשמציירים מפה, חייבים לדעת בדיוק איפה עובר הקו שסוגר אותה. כאן אנחנו מסיימים להכיר את המפה של שבט בנימין, ומגיעים לקו האחרון שסוגר עליה. נהר הירדן שימש בתור הקו הזה. המילים יִגְבֹּל־אֹתוֹ אומרות שהירדן יהווה את הגבול של השבט, והביטוי לִפְאַת־קֵדְמָה מסביר שמדובר על הצד המזרחי.
בסוף התיאור מופיעה המילה לִגְבוּלֹתֶיהָ, שמתארת את הקווים שמקיפים את השטח שחולק למשפחות השבט. יש כאן משהו מיוחד מאוד. אצל שבטים אחרים, כמו שבט יהודה, הגבול החיצוני היה גדול יותר מהשטח האמיתי שלהם, כי הם נתנו חלק מהאדמה לשבט אחר. אבל שבט בנימין לא נתן שום חלק מהשטח שלו לאף שבט זר, והאדמה שלו נשארה שלמה ורק שלו. לכן הכתוב מחבר כאן שתי מילים יחד: המילה נַחֲלַת מתארת את הערים של השבט שנמצאות בפנים, והמילה לִגְבוּלֹתֶיהָ מתארת את המסגרת החיצונית שעוטפת אותן בשלמות.