הקמת השופטים לא הצליחה לבלום את ההידרדרות הרוחנית של העם. המילה וְגַם מדגישה כי פעולת ההצלה האלוהית לא הועילה [מצודת דוד], והמצב החמיר עד כדי כך שלעיתים העם סירב לשמוע בקול השופטים אפילו בעודם בחיים, מה שגרם לאויב לגבור עליהם כבר בימי חייו של השופט [מלבי"ם].
שורש החטא אינו טמון רק בעבודה הזרה עצמה, אלא באטימות האוזניים. תהליך התשובה כולו תלוי בנכונות לשמוע, שכן הריפוי הרוחני של האדם מתחיל דרך פתיחת אוזנו לתוכחה, ולכן זלזול במנהיגים הרוחניים מונע כל אפשרות לחזור למוטב. אולם, משיכתם העזה לעבודה זרה מנעה מהם אפילו את הצעד הראשוני הזה של הקשבה לשופטיהם [אלשיך].
הכתוב מדגיש כי הם סָרוּ מַהֵר – הנטישה של דרך הישר לא התרחשה בהדרגה או באיטיות, אלא בבת אחת, במהירות רבה ומכל וכל [מצודת דוד]. בכך הם סטו מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם. "דרך" זו של דורות העבר, כדוגמת דורו של יהושע והזקנים, אופיינה בראש ובראשונה בנכונותם התמידית לשמוע בקול נביאיהם ושופטיהם, ולקבל תוכחות מוסר בשתיקה ובהכנעה, כפי שעשו כאשר שמעו את תוכחותיו של משה רבינו [מלבי"ם, אלשיך].
מכיוון שהם סירבו ללכת בדרך זו של הקשבה, התוצאה הישירה הייתה שלֹא עָשׂוּ כֵן – הם לא קיימו את מצוות ה' בפועל, בניגוד מוחלט למעשי אבותיהם [מצודת דוד, אלשיך].