עצם פנייתו של השליח אל העם בשם ה' היוותה התרחשות חדשה בתכלית עבור הקהל הגדול שהתאסף במקום [ביאור שטיינזלץ]. בעקבות דברי התוכחה, וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ. הפרשנים מסכימים כי בכי זה נבע מתחושת אשמה והכרה עמוקה בחטא; העם הבין שנהג בסכלות, הודה במעשיו, וחש חוסר אונים על כך שלא קיים את המוטל עליו [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
למרות ההכרה בחטא וההודאה בו, תגובה זו לא תורגמה לחזרה בתשובה שלמה ומעשית. בני ישראל הסתפקו בבכי ובהקרבת זבחים לה' בלבד, אך אף על פי כן, עצם ההכנעה והבכי שלהם היו רצויים והתקבלו בחיוב [חומת אנך].