ספר שופטים נפתח בהקדמה רחבה המהווה מפתח להבנת התקופה כולה, ומסבירה את התהפוכות שאירעו לעם ישראל לאחר מות יהושע בן נון. בעוד שבימי יהושע העם שמר על ברית נאמנה עם ה' וזכה לניצחונות, לאחר מותו חל מפנה רוחני. מפנה זה אינו מקרי, אלא תוצאה ישירה של התנהגות העם, והוא זה שהוביל בסופו של דבר לאובדן ההגנה האלוהית ולכישלונות מול אויביהם [אברבנאל]. פסוק זה אינו מתאר אירוע היסטורי בודד, אלא משמש כמאמר כולל וככותרת לתהליך ההידרדרות של העם, אשר פרטיו יתוארו לאורך הספר [מלבי"ם, אברבנאל].
תהליך העזיבה של ה' לא קרה בבת אחת, אלא התדרדר בשלבים. הכתוב פותח במילים וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה', שלב המבטא חטאים כלליים ופגיעה במצוות התורה. רק לאחר מכן הגיע העם לשיא המרד, כפי שמתבטא בהמשך הפסוק וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים, שלב שבו עברו לעבודה זרה של ממש, תחילה בשיתוף עם אמונת ה' ולאחר מכן כעזיבה מוחלטת [מלבי"ם].
המונח הַבְּעָלִים מתייחס לפסילים שהיו נפוצים באותה תקופה. הסיבה לכך שנקראו בשם זה היא שהאנשים שעבדו אותם התייחסו לאלילים אלו כאל אדון ובעלים עליהם [רד"ק]. עבודה זרה זו של העמים המקומיים עמדה בסתירה מוחלטת לברית עם ה' אלוהי אבותם שהוציאם ממצרים, והיא שעוררה את הכעס האלוהי [אברבנאל].