המעגל הטראגי של תקופת השופטים נבע מתשובה שטחית וזמנית. ההתעוררות הרוחנית של העם הייתה תלויה לחלוטין בנוכחותו של המנהיג, ולא נבעה משינוי פנימי עמוק.
הפרשנים מסבירים כי וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט, החזרה בתשובה של העם נבעה אך ורק מתוכחותיו של השופט שפעל בשם ה׳. מכיוון שלא עלה בידו לחולל שינויים מהותיים ומכריעים באומה, מיד כשמת ואיננו להוכיחם, חזר הכול לקדמותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הידרדרות מהירה זו, מיד לאחר מות השופט, היא הסיבה הישירה לכך שהעם ניתן שוב לבז ולמשיסה [מלבי"ם]. יתרה מכך, יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם מלמד שהם חזרו להרע אף יותר ממעשי אבותיהם שקדמו לעמידת השופט [מצודת דוד].
לגבי סוף הפסוק, הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה הִפִּילוּ היא החסירו או גרעו, והמילה מִמַּעַלְלֵיהֶם פירושה ממעשיהם. כלומר, לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה מעיד על כך שהם לא החסירו או השמיטו אפילו דבר רע אחד ממעשי אבותיהם, אלא דבקו לחלוטין בדרכם הרעה [מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. זווית נוספת לביטוי לֹא הִפִּילוּ מציגה את התוצאה של מעשיהם: הם לא הניחו שום דבר בדרכם הרעה, ולכן הם נושאים באחריות מלאה ועתידים לתת את הדין על כל הפורענויות שיבואו עליהם [רש"י].