החלטתו של ה' שלא לגרש את עממי הארץ משקפת תגובה ישירה למעשיהם של בני ישראל, אשר נמנעו מלהוריש אותם בעצמם. העונש שנקבע מקיף שתי חזיתות שונות שייפגעו כתוצאה מההתבוללות: החזית הלאומית-מדינית והחזית הרוחנית-אמונית [מלבי"ם].
ביחס למילים וְגַם אָמַרְתִּי, הפרשנים נחלקים לגבי עיתוי האמירה ומשמעותה. גישה אחת מפרשת זאת כהכרזה של ה' הנאמרת כעת מתוך כעס [רש"י], כעונש של מידה כנגד מידה: כשם שאתם בחרתם שלא לגרש אותם, כך מעתה ואילך לא תצליחו לגרשם גם אם תרצו בכך [מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כתזכורת לאזהרה מוקדמת שה' התרה בהם מראש [ביאור שטיינזלץ].
מהות הפגיעה הלאומית מתבטאת במילה לְצִדִּים, שזכתה למספר ביאורים. קו פרשני אחד קושר את המילה למושג ה"צד", כלומר עממי הארץ יהפכו לאויבים שיארבו ויעיקו עליכם מן הצד, ויקיפו אתכם בגדודים כדי לשלול ולבוז [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לפי דעה זו, ייתכן שזהו ביטוי מקוצר שמשמעותו "לצנינים בצידיכם", כלומר לקוצים המכאיבים בצידי הגוף [רד"ק]. קו פרשני שני גוזר את המילה משורש צ.ו.ד, ומסביר כי הגויים ישמשו כמלכודות וינסו לצוד וללכוד את נפשותיהם של בני ישראל [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
החזית השנייה היא הפגיעה הרוחנית, כפי שעולה מהמילים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ. ההתערבות בגויים וההליכה התועה אחר אליליהם יהוו מכשול שיוביל את ישראל בסופו של דבר להימסר ביד אויביהם [מצודת דוד]. השארת הגויים בארץ תבטיח את המשך השנאה כלפי ישראל, ותגרום להם לאבד את החן והחסד בעיני ה' [ביאור שטיינזלץ].