מעבר הדורות לאחר תקופת ההתנחלות מביא עמו שבר רוחני עמוק ושכחה של חסדי העבר. המילה נֶאֶסְפּוּ משמעותה מיתה [מצודת ציון].
לפי [רלב"ג], הצירוף כָּל הַדּוֹר הַהוּא אינו מתייחס לכלל האנשים שחיו באותה תקופה. מבחינה כרונולוגית, סביר שנותרו בחיים אנשים מבוגרים רבים שחוו את אירועי העבר. הכוונה המדויקת היא לזקני העדה והמנהיגים. הסיבה להבחנה זו היא שהזקנים, מתוקף חכמתם והנהגתם, היו היחידים שהצליחו למנוע מהעם לחטוא כל ימי חייהם, בעוד שאר המבוגרים חסרו את ההשפעה והחכמה הנדרשות כדי לעצור את ההידרדרות הרוחנית.
הדור החדש שקם מתאפיין בכך שלֹא יָדְעוּ את ה'. חוסר הידיעה מוסבר לא רק כהיעדר מידע היסטורי, אלא כחוסר בידיעה מושכלת ומעמיקה [מצודת דוד]. דור זה נולד וגדל אל תוך שגרת החיים בארץ ישראל, ועבורו הניסים הגדולים של העבר היו בגדר סיפורים בלבד. משום כך, הם לא זכרו וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אשר עשה ה' לישראל, שכן בהיעדר חוויה אישית, נפלאות העבר הלכו ונשכחו מהם בהדרגה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].