יצא לכם פעם לשמוע סיפור על משהו מדהים שקרה לפני המון שנים, אבל בגלל שלא הייתם שם בעצמכם, היה לכם קשה להרגיש כמה זה באמת היה גדול? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל אחרי שהם התבססו בארץ. הכתוב מספר לנו שהאנשים הגדולים של העבר נֶאֶסְפּוּ, כלומר מתו. כשאומרים שכָּל הַדּוֹר הַהוּא הלך לעולמו, הכוונה היא לא לכל האנשים שהיו בחיים באותו זמן, אלא לזקנים ולמנהיגים החכמים. המנהיגים האלה היו כל כך מיוחדים, שכל עוד הם חיו הם הצליחו לשמור על העם בדרך הנכונה ולמנוע ממנו לחטוא, כי לשאר האנשים המבוגרים לא הייתה מספיק השפעה לעשות זאת.
אבל כשהמנהיגים האלה אינם, קם דור חדש לגמרי. על הדור הזה נאמר שהם לֹא יָדְעוּ את ה'. זה לא אומר שהם לא שמעו עליו, אלא שחסרה להם הבנה עמוקה ואמיתית. הדור החדש נולד לתוך שגרת חיים רגילה ושקטה בארץ ישראל. בשבילם, הניסים העצומים של העבר היו רק סיפורים היסטוריים. בגלל שהם לא חוו את הניסים האלה בעצמם, הם שכחו וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה הגדול שה' עשה לישראל. בלי לראות ולהרגיש את הניסים באופן אישי, הנפלאות של פעם פשוט הלכו ונשכחו מהם לאט לאט.