יצא לכם פעם לעמוד מול קהל גדול ולספר על משהו מאוד לא צודק שקרה? זה בדיוק מה שעושה האיש הלוי. הוא עומד מול כל עם ישראל ובוחר את המילים שלו בזהירות רבה כדי להסביר כמה חמור המעשה שנעשה.
כאשר הוא מציג את עצמו בתור אִישׁ הָאִשָּׁה, הוא מזכיר לכולם שהוא בעלה. הוא עושה זאת כדי להדגיש שהיא הייתה אישה טובה ותמימה שהייתה נשואה לו כדת וכדין ולא עשתה שום דבר רע. הוא מוסיף את המילה הַנִּרְצָחָה כדי שיהיה ברור לכולם שהיא לא מתה בטעות, ממחלה או מהקור בחוץ, אלא שאנשים רעים פגעו בה בכוונה וגרמו למותה.
הלוי מספר שהוא הגיע הַגִּבְעָתָה, כלומר לעיר שנקראת גבעה. אבל הוא מקפיד לומר שהוא הגיע הַגִּבְעָתָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. למה הוא מזכיר את שבט בנימין? כי הוא לא מאשים רק את האנשים הבודדים שעשו את המעשה הרע. הוא בעצם אומר שכל העיר וכל השבט אשמים, כי הם אפשרו לאנשים כל כך רעים לגדול ולחיות בתוכם בלי לעצור אותם.
בסוף דבריו, הלוי מסביר שהוא ואשתו הגיעו לשם רק כדי לָלוּן, כלומר רק כדי לישון שם בלילה בתור אורחים. הוא מציין את הפרט הפשוט הזה כדי להזכיר לכולם את הסיפור המוכר על העיר סדום, שגם בה אנשים רעים התנהגו באכזריות וניסו לפגוע באורחים תמימים שרק באו לישון. כך הוא מראה לכל העם איזו בושה גדולה זו שדבר כזה קרה בתוך עם ישראל.