יצא לכם פעם להיות כל כך בטוחים שתנצחו במשחק, עד שבכלל לא עצרתם לחשוב אם אתם פועלים נכון? זה בדיוק מה שקרה לשבטי ישראל כשהם התכוננו למלחמה עצובה מאוד נגד האחים שלהם, שבט בנימין.
בני ישראל עולים אל בית-אל, אבל הכוונה כאן היא לא לעיר שקוראים לה כך, אלא לבית של ה' שהיה באותו זמן בעיר שילה. שם הם שואלים באלוהים, כלומר פונים אל ה' דרך האורים והתומים המיוחדים, ושואלים: מי יעלה לנו בתחילה. הם בעצם מבקשים לדעת איזה שבט יצא ראשון לקרב. אבל השאלה הזו מראה שהם היו קצת יותר מדי בטוחים בעצמם. בגלל שהצבא שלהם היה הרבה יותר גדול מהצבא של שבט בנימין, הם בכלל לא שאלו את השאלות הכי חשובות: האם בכלל נכון לצאת למלחמה הזאת? והאם ננצח בה? הם פשוט סמכו על הכוח שלהם והניחו שהם בטוח מנצחים.
ה' עונה להם בדיוק על מה שהם שאלו: יהודה בתחילה. הוא עונה בקצרה, בלי להבטיח להם ניצחון. למה דווקא שבט יהודה נבחר? קודם כל, כי הוא השבט שתמיד מוביל ומנהיג. אבל מסתתר כאן גם עונש. בני ישראל יצאו להילחם בגלל מעשה רע שקרה, אבל לפני כן הם שתקו כשחלק מהעם התפלל לפסלים ועשה עבודה זרה. שבט יהודה היה החזק והתקיף ביותר, והתפקיד שלו היה למחות ולעצור את המעשים האלה. בגלל שהוא לא עשה זאת, הוא נשלח להיות הראשון בחזית.
בגלל שבני ישראל היו כל כך בטוחים בעצמם ולא שאלו את השאלות הנכונות, הם הפסידו בקרב הראשון. רק מאוחר יותר, כשהם הבינו את הטעות שלהם, צמו, בכו ושאלו את ה' מתוך ענווה אם להמשיך להילחם, הם זכו לקבל הבטחה שיצליחו.