לאחר ההחלטה לצאת למערכה, בני ישראל מכל השבטים מתאספים ומארגנים את כוחם הצבאי לקראת העימות מול שבט בנימין. מניין הלוחמים מציג צבא עצום ומלוכד העומד בהבטחתו לצאת לקרב.
המילה התפקדו מציינת לא רק ספירה, אלא את הכנת העם למלחמה, מינוי שרי צבא וסידור המערכות [מלבי"ם], ופעולה זו הקיפה את כלל השבטים לבד מבנימן [ביאור שטיינזלץ].
הציון כי מספרם עמד על ארבע מאות אלף איש אינו רק נתון סטטיסטי, אלא בא ללמד על נחישותם ומסירותם. מספר זה מעיד כי כל העם קיים את דברו מתחילת ההתכנסות ואיש לא שב לביתו. יתרה מכך, אפילו היראים ורכי הלבב, שבדרך כלל פטורים מלצאת למערכה, נשארו כולם כחלק מהצבא [מלבי"ם].
התפקדות זו של מאות אלפי הלוחמים נעשתה כהכנה לעלייתם אל בית ה' כדי לשאול באורים ותומים על ידי פנחס הכהן. ציון המקום "בית אל" בהקשר התכנסות זו אינו מתייחס בהכרח לעיר בית אל, שהרי היא שכנה בנחלת בנימין שאיתו עמדו להילחם, אלא הכוונה היא למשכן שילה שנקרא "בית האלוהים", מקום מנוחת ארון הברית באותם ימים [רלב"ג].