לאחר הכישלונות במערכות הקודמות, העם חווה התעוררות רוחנית עמוקה ושב אל ה' בלב שלם. התכנסות זו נבעה מהצורך לכפר על הביטחון המופרז בכוחם הפיזי ועל הנהייה אחר עבודה זרה, וכן כדי להודות על הצלתם של השורדים מהקרבות הראשונים [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב כופל את תיאור הנוכחים באומרו וכל העם כתוספת ביאור והדגשה להשתתפות הכללית [מצודת דוד]. באשר למיקום ההתכנסות, בית אל, קיימות שתי גישות. הגישה המרכזית גורסת כי אין הכוונה לעיר לוז, אלא לעיר שילה שבה שכן ארון הברית בקביעות, והיא מכונה כאן "בית אל" במשמעות של בית ה'. ציון ההגעה לשם מדגיש כי בפעם הזו החזרה בתשובה הייתה שלמה ונעשתה מכל הלב, ואכן תפילתם, יחד עם תפילתו של פנחס, התקבלה. אפשרות נוספת היא שהעם אכן הביא את ארון הברית לעיר בית אל הסמוכה לשילה כדי להתפלל שם ולעורר את זכותו של יעקב אבינו שבורך במקום זה ושבו נולד בנימין, אך סביר יותר שהארון נותר במקומו הקבוע בשילה [רד"ק].
העם נשאר ושהה במקום, כפי שמשתמע מהמילה וישבו המורה על עכבה, ושם ויצומו, כלומר התענו [מצודת ציון]. כחלק מתהליך התשובה והכפרה הביאו העם קורבנות. לכל קורבן הייתה תכלית משלו: העולות הוקרבו כדי לרצות את ה' ולשאת חן לפניו, ואילו השלמים נועדו לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים [מצודת דוד].