מתוך צבא בנימין התגבשה יחידת עילית מיוחדת במינה [מצודת דוד]. קבוצה זו מנתה שבע מאות לוחמים שכל אחד מהם היה בָּחוּר, כלומר נבחר ומובחר [מצודת ציון]. לוחמים אלו התאפיינו בתכונה גופנית ייחודית ובמיומנות לחימה יוצאת דופן.
הביטוי אִטֵּר יַד יְמִינוֹ מתאר את נטייתם להשתמש ביד שמאל, אך הפרשנים נחלקו במשמעותו המדויקת. יש המפרשים כי יד ימינם של לוחמים אלו הייתה גמודה וחסרת שליטה, כאילו הייתה אטומה וסגורה לחלוטין [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת מסבירה את הביטוי בפשטות כתיאור של אנשים שמאליים מטבעם [מצודת ציון].
הקבוצה כולה, שעליה נאמר כׇּל זֶה [רש"י], הצטיינה בשימוש בנשק הקֹלֵעַ, שהוא כלי ייעודי להשלכת אבנים [מצודת ציון]. רמת הדיוק שלהם הייתה כה גבוהה, עד שהיו מסוגלים לכוון את האבן בדיוק אֶל הַשַּׂעֲרָה, כלומר אל חוט שערה בודד [הפרשנים מסכימים]. למרות דקותה הרבה של השערה, האבן שהשליכו הייתה פוגעת בה וְלֹא יַחֲטִא, כלומר הלוחמים לא היו שוגגים או מחסירים את המטרה לעולם [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק].