לוחמי שבט בנימין מסתערים בחירוף נפש מתוך עירם, ומצליחים להנחיל תבוסה קשה לכוחות התוקפים משבט יהודה. התוצאה הקשה, המתוארת במילים וַיַּשְׁחִיתוּ וכן אָרְצָה, משמעותה הפלת חללים רבים לארץ והריגתם של רבבות לוחמים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
תבוסה מוחצת זו של שבטי ישראל מעוררת תמיהה, שכן הם יצאו למלחמה צודקת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסד זה אינו תוצאה של יחסי כוחות צבאיים, אלא עונש אלוהי על חטא קודם – שתיקתם של בני ישראל אל מול העבודה הזרה של "פסל מיכה". בני ישראל הפגינו קנאות רבה ויצאו למלחמה על העוול המוסרי שנעשה בפרשת פילגש בגבעה, אך לא גילו את אותה נחישות ולא קנאו לכבודו של ה' כאשר הוצב הפסל בתוכם. העונש הכבד שספגו מבטא את התוכחה האלוהית הנוקבת: על כבודו של ה' לא מחיתם ולא יצאתם למלחמה כדי לבער את העבודה הזרה, אך על כבוד בשר ודם מיהרתם למחות ולהילחם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].