לאחר הכישלונות במערכות הקודמות, המערכה הצבאית משנה את פניה ומקבלת אופי מתוכנן ומחושב. שינוי טקטי זה אינו רק מהלך צבאי, אלא תוצאה של תהליך רוחני. לאחר ששאלו באורים ותומים ועשו תשובה, ה' נתן את האויב בידם, וכעת הם פועלים בתחבולת מלחמה [אברבנאל].
המשמעות של המילה אֹרְבִים היא לוחמים היושבים במארב ונסתרים מעיני האויב [מצודת ציון]. השימוש בלשון רבים מלמד כי לא היה מדובר בכוח אחד בלבד, אלא במספר קבוצות של לוחמים שהוצבו בכמה מקומות שונים סביב העיר [מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על דמיון בולט בין מהלך מלחמתי זה לבין כיבוש העיר העי על ידי יהושע בן נון. בשני המקרים, ישראל נחלו בתחילה תבוסה קשה בגלל עוון שהיה בקרבם. רק לאחר ששבו בתשובה, התאפשר להם להשתמש בתחבולת המארב ולהצליח [אברבנאל, רלב"ג].
מבחינה טקטית, התוכנית בוצעה בחוכמה: בני ישראל הראו את עצמם כנסוגים ובורחים מפני בני בנימין, במטרה לנתק ולמשוך אותם הרחק מן העיר. בזמן הזה, כוח המארב – שמנה עשרת אלפים מהלוחמים הגיבורים ביותר בישראל – הסתתר בעמק ולא התגלה לעיני האויב. כאשר הכוח הנסוג הגיע למקום שנקרא "בעל תמר", הם סבו על עקבותם ופתחו במלחמה. רגע זה שימש כסימן מוסכם מראש עבור הלוחמים שבמארב לצאת ממקומם, לפשוט על העיר גבעה שנותרה חסרת הגנה, ולהכותה לפי חרב [רלב"ג].