מניין חללי שבט בנימין במלחמה מפורט כעת בשלבים, תוך ציון מספר הנופלים בכל זירה. הציון וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מתייחס לקבוצה הראשונה שנהרגה במערכה המרכזית, בתוך שדה הקרב עצמו [רש"י, מלבי"ם]. על קבוצה זו נאמר אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל, כלומר, כל הנופלים הללו היו לוחמים גיבורים [ביאור שטיינזלץ].
פסוק זה פותח את החשבון המפורט של אבדות בנימין. לאחר שמונה עשר האלף שנפלו בשדה המערכה, מפרט המשך הסיפור כיצד נהרגו עוד חמשת אלפים איש במנוסתם בדרכים, ועוד אלפיים איש במקום הנקרא גדעם. יחד מגיע מניין ההרוגים לעשרים וחמישה אלף. מספר זה מהווה עיגול של הנתון המדויק יותר שהוזכר קודם לכן בפרק (עשרים וחמישה אלף ומאה), שכן הכתוב בחר להתמקד כאן באלפים בלבד ולהשמיט את המאות [אברבנאל].
מבחינת מסורת הקריאה והנוסח, בספרים המדויקים המילה שְׁמֹנָה מסומנת בטעם מקרא המאריך את הקריאה על האות נו"ן [מנחת שי].