רגעי ההכרעה של הקרב מוצגים כמתקפה מתואמת ורב־שלבית שבה בני ישראל סוגרים על שבט בנימין מכל עבר ומביסים אותו לחלוטין.
הפעולה הראשונה היא כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, כלומר הקיפו אותם. הפרשנים מסכימים כי המילה נגזרת מהשורש כתר, שכן בני ישראל סבבו את בנימין מכל הכיוונים בדיוק כפי שהכתר מקיף את הראש. מבחינה טקטית, זהו השלב שבו הכוח האורב יצא ממקומו והקיף את בנימין משני כיוונים שונים [מלבי"ם].
לאחר מכן מתואר כי הִרְדִיפֻהוּ. רוב הפרשנים מסבירים כי בני ישראל קראו ועודדו זה את זה להמשיך ולרדוף אחרי בנימין. לעומת זאת, יש המפרשים זאת כפעולת הטעיה מתוחכמת, שבה בני ישראל עשו את עצמם כנסוגים לאחור, ובכך הפכו את בנימין לרודפים בעצמם, רגע לפני שהמלכודת נסגרה עליהם [מלבי"ם].
הביטוי מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ טומן בחובו מספר משמעויות המשלימות זו את זו. המילה מְנוּחָה מתפרשת כשם של מקום ספציפי [ביאור שטיינזלץ], או כתיאור לעריהם ולמקום נחלתם של בני בנימין [רש"י, מצודת דוד]. יש הסבורים כי חסרה כאן אות יחס, והמשמעות היא שגירשו וטרדו אותם מתוך מקום מנוחתם [רד"ק], שלב שבו הציתו את עריהם באש [מלבי"ם]. הפעולה הִדְרִיכֻהוּ מתבארת בשתי דרכים עיקריות: האחת היא מלשון השגה, כלומר בני ישראל השיגו והדביקו אותם באותם מקומות מנוחה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. השנייה היא מלשון דריכה ורמיסה, בדומה לאדם הדורך ענבים בגת [מצודת ציון, רד"ק].
המרדף והרמיסה נמשכו עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ, כלומר עד לאזור הנמצא בדיוק מול העיר גבעה, בצידה המזרחי [רש"י, מצודת דוד], הדרך שדרכה נסו השרידים אל המדבר [מלבי"ם].