תבוסתו המוחלטת של שבט בנימין מסתיימת במנוסתם של קומץ שורדים אל מוקד מפלט במדבר. המילה וַיִּפְנוּ מתארת את הרגע שבו הבינו בני בנימין שניגפו במלחמה, ופנו להימלט [ביאור שטיינזלץ]. שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אלו היו שארית הפליטה והניצולים היחידים של השבט, שכן שאר האנשים נהרגו על ידי בני ישראל במהלך המרדף [מצודת דוד]. מאחר שקבוצה זו נסה ישירות מתוך שדה הקרב, לא נכללו בה נשים, וכך נוצר מצב טראגי שבו לא נותרה בחיים אף אישה משבט בנימין [רד"ק].
הניצולים וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן, כלומר בחרו להסתתר בין הצוקים [ביאור שטיינזלץ], משום שמקום זה שימש כמבצר חזק ומוגן שבו יכלו למצוא מחסה בטוח [אברבנאל]. הם שהו שם אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, פרק זמן שהתאפשר לאחר שבני ישראל איבדו עניין ולא רצו להמשיך ולרדוף אחריהם [ביאור שטיינזלץ].