זעזוע עמוק מכה באומה כולה בעקבות המראה המחריד של נתחי גופת הפילגש שנשלחו לכל גבולות הארץ. תדהמה זו מובילה להתעוררות לאומית חסרת תקדים, שבה עוזבים ההמונים את בתיהם ומתקבצים יחד כדי לחקור את פרטי הפשע, לגלות מי השבט האחראי לו, ולבער את הרע מקרבם.
המילים וַיֵּצְאוּ ו-וַתִּקָּהֵל מתארות את יציאת ההמונים מעריהם ואת אסיפתם המשותפת [מצודת דוד, מצודת ציון]. התייצבותם כְּאִישׁ אֶחָד מבטאת הסכמה מלאה ואחדות דעים [מצודת דוד], והביטוי לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע מדגיש את ההיקף הגיאוגרפי המלא של ההתאספות – החל מהקצה הצפון־מזרחי ועד לקצה הדרום־מערבי של הארץ [מצודת דוד]. כלל שבטי ישראל לקחו חלק באסיפה זו, למעט שבט בנימין [רלב"ג].
התכנסותה של אומה שלמה כדי לדון בפשע מקומי מעוררת תמיהה, שכן לכאורה כל שבט היה אמור לשפוט את פושעיו בעצמו. ההסבר לכך טמון בחומרת המעשה ובאופיו הפומבי. על פי שורת הדין הרגילה, ייתכן שהפושעים לא היו חייבים מיתה עקב היעדר עדים והתראה. אולם, עשיית הפשע בפרהסיה ובשאט נפש גרמה לחילול ה' כה עצום, עד שהיה צורך בתגובה לאומית יוצאת דופן. לכן העם מתכנס בתור הָעֵדָה – אסיפה לאומית רשמית שבראשה עומדים הזקנים. התאגדות זו מעניקה להם סמכות משפטית השקולה לסמכותו של מלך, המאפשרת להם להעניש את הפושעים כהוראת שעה ולעקור את הרע [מלבי"ם]. מכיוון שהמון רב כל כך אינו יכול לנהל חקירה ודיון בצורה מסודרת, מונו ראשים ומנהיגים שתפקידם היה לדרוש, לחקור ולהתייעץ כיצד לפעול [אלשיך].
הבחירה להתכנס דווקא בהַמִּצְפָּה אינה מקרית. מקום זה שימש כבית ועד היסטורי ומוכר לאסיפות לאומיות בעתות משבר, עוד מימי יהושע בן נון, והיו בו מזבח ובית תפילה [רד"ק, אברבנאל]. מעבר לכך, התכנסות זו נושאת אופי רוחני מובהק, כפי שרומזות המילים אֶל ה' הַמִּצְפָּה: מקובל היה כי במקום שבו מתקבצים כלל ישראל באחדות, שם שורה השכינה וההשגחה האלוהית [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].