תארו לעצמכם שמשהו כל כך מטלטל קורה, עד שכל האנשים במדינה עוזבים את העיסוקים שלהם ומתאספים יחד במקום אחד. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. אחרי ששמעו על מעשה נורא וקשה מאוד שנעשה, זעזוע עמוק עבר בכל הארץ. המילים וַיֵּצְאוּ וכן וַתִּקָּהֵל מתארות איך המוני אנשים יצאו מהערים שלהם והתאספו לאסיפה משותפת ענקית.
כולם הגיעו מכל קצוות הארץ, לְמִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, כלומר מהקצה הצפוני ועד הקצה הדרומי ביותר. כל שבטי ישראל לקחו חלק, חוץ משבט בנימין. הם עמדו שם כְּאִישׁ אֶחָד, מלוכדים לגמרי ומסכימים זה עם זה, מתוך מטרה אחת ברורה: לחקור את הפשע ולסלק את הרע מתוכם.
בדרך כלל, כל שבט היה אמור לשפוט את האנשים שלו בעצמו. אבל בגלל שהמעשה היה כל כך חמור ונעשה בגלוי, נוצר חילול ה' גדול. לכן העם התכנס בתור הָעֵדָה, אסיפה לאומית רשמית שבראשה עומדים זקני העם. האסיפה הזו קיבלה כוח וסמכות מיוחדת, ממש כמו של מלך, כדי שיוכלו להעניש את האשמים. ומכיוון שהיו שם המון אנשים, הם מינו מנהיגים שינהלו את החקירה והמשפט בצורה מסודרת.
הם בחרו להיפגש דווקא בעיר הַמִּצְפָּה, כי זה היה מקום מוכר היסטורית לאסיפות חשובות של העם בזמנים של משבר, עוד מימי יהושע בן נון, והיה בו מזבח ובית תפילה. המילים אֶל ה' הַמִּצְפָּה מלמדות אותנו דבר רוחני מדהים: כאשר כל עם ישראל מתאסף יחד באחדות גדולה כל כך, השכינה וההשגחה של ה' נמצאות איתם שם.