האיש הלוי מנמק את המעשה הקשה שעשה ומסביר את מטרתו לעיני העם. כאשר הוא אומר וָאֲשַׁלְּחֶהָ, כוונתו היא ששילוח הנתחים נועד לעורר את לב העם ולדחוף אותם לנקום את נקמתו [מצודת דוד]. הוא שלח את הנתחים בכל שְׂדֵה, כלומר בכל אזור ברחבי נחלת ישראל [ביאור שטיינזלץ].
ההאשמה כִּי עָשׂוּ מכוונת ספציפית כלפי בני העיר גבעה [מצודת דוד]. חומרת פשעם מורכבת מכמה היבטים, המבוטאים במילים זִמָּה וּנְבָלָה. המונח זִמָּה מתייחס לעצם המעשה הרע והמושחת [מלבי"ם], וכן למחשבה הזדונית שעמדה בבסיסו, שכן כוונתם המקורית של אנשי העיר הייתה לרצוח את הלוי [מצודת ציון]. המונח וּנְבָלָה מוסיף נדבך נוסף לחומרת האירוע, שכן הפשע מבטא כפירה שפוגעת בכלל הציבור [מלבי"ם]. סיום הפסוק במילה בְּיִשְׂרָאֵל בא להדגיש את החוצפה שבמעשה, אשר לא נעשה בסתר אלא בגלוי לעיני כל [מצודת דוד].