מהלך הקרב מפורט כעת מחדש, כאשר הכתוב חוזר לאחור כדי להסביר כיצד והיכן בדיוק נפלו עשרים וחמישה אלף לוחמי בנימין שהוזכרו קודם לכן [רש"י]. פסוקים אלו משמשים כהרחבה וביאור לטקטיקת ההטעיה של צבא ישראל [מלבי"ם].
המילים וַיַּהֲפֹךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה מתארות נסיגה טקטית מכוונת. לוחמי ישראל הפכו את עורפם והעמידו פנים שהם בורחים, במטרה לנתק את בני בנימין ולמשוך אותם הרחק מהעיר אל עבר המארב המתוכנן [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בזמן הנסיגה המדומה, וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ. הצלחה רגעית זו הפילה את בנימין במלכודת הפסיכולוגית, כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה. הם סברו בטעות שישראל נוחלים תבוסה אמיתית ונסים מפניהם, בדיוק כפי שקרה במערכות הקודמות [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. בני בנימין התעלמו מכך שישראל הפגינו עוצמה רגעית קודם לכן, והניחו שגבורתם פשוט תמה. ביטחון מופרז זה עיוור את עיניהם מלהבחין בסכנה, והם המשיכו לרדוף אחרי ישראל היישר אל תוך המלכודת [מלבי"ם].