למרות התבוסה הקשה והאבדות הכבדות שספגו, לוחמי ישראל אוספים את כוחותיהם ושבים אל שדה הקרב מתוך גבורה ומשמעת. המילה וַיִּתְחַזֵּק מצביעה על כך שהם חיזקו את לבבם ואת נחישותם [מצודת דוד], ופנו לַעֲרֹךְ, כלומר להכין ולהציב מחדש את מערכות המלחמה [ביאור שטיינזלץ].
החזרה להילחם דווקא בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מלמדת על אומץ לבם יוצא הדופן של בני ישראל, שלא פחדו לשוב לאותה זירה ממש שבה נפלו חללים רבים כל כך. מעבר לגבורה הפיזית, ציון המקום המדויק מדגיש כי גם בפעם השנייה מטרתם נותרה ממוקדת: להילחם אך ורק באנשי הגבעה. למרות שאיבדו עשרים ושניים אלף לוחמים ביום הקודם, הם לא יצאו לקרב מתוך מרירות נפש, זעם או רצון לנקמה עיוורת בשבט כולו. הם לא יצאו להילחם מתוך דחף אישי של איבה, אלא פנו לבכות ולשאול בעצת ה׳, תוך שהם ממשיכים לראות בבני בנימין אחים [אברבנאל].