ההיערכות הצבאית לכיבוש הגבעה דרשה תיאום מדויק בין הכוח המרכזי לבין כוח המארב הממתין בסתר. לשם כך, נקבע מראש סימן מוסכם שיאפשר סנכרון מושלם של מהלך ההתקפה.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְהַמּוֹעֵד מתייחסת לאותו אות מוסכם שנקבע מראש בין מחנה ישראל המרכזי לבין כוח האורב. [מצודת דוד] ו[מצודת ציון] מדייקים כי משמעות המילה בהקשר זה היא תזמון, כלומר הודעה על הזמן המדויק שבו יגיע האורב אל העיר.
ההסכם היה שכאשר כוח המארב יפרוץ לעיר, הוא יצית בה אש גדולה. המילה הֶרֶב משמעותה להרבות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], שכן האורב נדרש להבעיר חומרים המייצרים עשן רב במיוחד כדי שהסימן ייראה למרחוק [מצודת דוד].
באשר לביטוי מַשְׂאַת הֶעָשָׁן, קיימים מספר גוונים בפרשנות: [רש"י] מסביר כי הכוונה היא לגובה העשן. לעומתו, [מצודת ציון] ו[רד"ק] מפרשים זאת כעמוד עשן, ומסבירים שהמילה נגזרת מהשורש נ.ש.א, המעיד על כך שהעשן נישא ועולה כלפי מעלה. [רד"ק] מוסיף רובד לשוני ומציין כי המילה "משאת" יכולה להיות קשורה גם לשריפה ולהבה (בדומה לביטוי "משיאין משואות"), כך שהכוונה היא ללהבת האש עצמה או לעמוד העשן המיתמר ממנה. [ביאור שטיינזלץ] מפרש את המילה בפשטות כהבערת מדורת עשן.
מבחינה טקטית, ברגע שכוח המארב לכד את העיר והעלה את העשן, הסימן הועבר בהצלחה. עם ראיית העשן, הבינו לוחמי ישראל שהעיר נכבשה, וזה היה האות המיוחל עבורם להסתובב לאחור ולהכות בכוחות בני בנימין שדלקו אחריהם [רש"י, רד"ק].