תכננתם פעם פעולה משותפת עם חברים כשהייתם רחוקים אחד מהשני והייתם צריכים להמתין לסימן מוסכם כדי להתחיל יחד? בקרב על העיר גבעה, לוחמי ישראל היו חייבים תיאום מושלם בין הכוח המרכזי לבין קבוצת לוחמים שהתחבאה והמתינה לרגע הנכון. המילה וְהַמּוֹעֵד מתארת את אותו סימן ותזמון מדויק שהם קבעו מראש.
התוכנית הייתה כזו: ברגע שהלוחמים מהמארב ייכנסו לעיר, הם ידליקו בה אש. המילה הֶרֶב פירושה להרבות, כלומר לעשות הרבה. הלוחמים היו צריכים להבעיר חומרים שייצרו המון עשן, כדי שכולם יוכלו לראות אותו גם ממרחק רב. הסימן הזה נקרא מַשְׂאַת הֶעָשָׁן, שזה בעצם עמוד עשן גבוה שנישא ועולה כלפי מעלה.
ברגע שלוחמי ישראל שחיכו בחוץ ראו את עמוד העשן עולה אל השמיים, הם הבינו מיד שהמשימה הצליחה והעיר נכבשה. זה היה האות שלהם להסתובב לאחור ולהילחם בכוחות שרדפו אחריהם.