לאחר שתי תבוסות קשות במערכה, בני ישראל פונים אל ה' בפעם השלישית, והפעם מתוך עמדה של ענווה ורצון כן לקבלת עצה אלוהית. הכתוב מדגיש את זהותו של הכהן הגדול, ופנחס בן אלעזר בן אהרן, תוך פירוט שושלתו המלאה. הסיבה לכך היא החשש שהקוראים יתקשו להאמין שמדובר באותו פנחס מתקופת המדבר, שכן בשלב זה הוא היה בן למעלה משלוש מאות שנה. אריכות ימיו יוצאת הדופן נבעה מהבטחת ה' ל"ברית שלום" וחיים בעקבות קנאותו במעשה שטים. בהקשר זה, ישנם חכמים המזהים את פנחס עם אליהו הנביא, אם כי יש החולקים וסוברים שאליהו היה משבט בנימין [רד"ק].
הביטוי עומד לפניו מתאר את עמידתו של פנחס לפני ארון הברית, כשהוא משמש ככהן גדול ושואל עבור העם באורים ותומים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר המילה לאמר מקשרת את הפסוק לפעולת השאלה שהוזכרה בפסוק הקודם [מצודת דוד]. תהליך השאלה באורים ותומים התבצע ביראת כבוד מיוחדת: השואל עמד כשפניו מול הכהן, והכהן עמד כשפניו אל השכינה. השאלה נשאלה בשקט גמור, והתשובה התקבלה באמצעות אותיות שבלטו על החושן, בסיוע רוח הקודש ששרתה על הכהן הראוי לכך [רד"ק].
בפנייתם הנוכחית שואלים ישראל: האוסיף עוד לצאת למלחמה... אם אחדל, כאשר משמעות המילה אחדל היא אמנע ואעצור [מצודת ציון]. הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין שאלה זו לשתי השאלות הקודמות ששאלו בני ישראל. בפעמים הקודמות, העם לא באמת ביקש עצה אלא שאל על העתיד או על זהות המנהיג, וייתכן אף ששאלות אלו לא נשאלו על ידי פנחס עצמו. בשל פגמים אלו בשאלה, התשובות שהתקבלו מה' היו חלקיות ועמומות, והדבר הוביל לתבוסתם במלחמה כחלק ממהלך אלוהי מכוון. כעת, הם מנסחים את שאלתם כהוגן ומוכנים לקבל גם תשובה שלילית – הם מבקשים לדעת אם יצליחו, ואם לא, הם מעדיפים לחדול מן המערכה. בזכות שאלה ברורה, עניינית וכנה זו, גם התשובה האלוהית מגיעה באופן שלם, מפורש וברור: עלו כי מחר אתננו בידך, כלומר, מחר תביסו אותם לחלוטין ותנצחו במלחמה [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].