קרה לכם פעם שניסיתם לעשות משהו ממש חשוב וצודק, אבל בהתחלה פשוט לא הצלחתם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. למרות שהם הפסידו בקרב ביום הראשון, הם לא התייאשו. המילים וַיִּקְרְבוּ ... בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי מלמדות אותנו שהם ניגשו שוב למלחמה מול שבט בנימין בפעם השנייה. הם לא ברחו כמו צבא שמפסיד ולא פעלו רק מתוך כעס, אלא המשיכו להאמין בה'.
אבל אולי אתם שואלים את עצמכם, אם בני ישראל יצאו למלחמה כל כך צודקת, למה הם בכלל הפסידו בהתחלה? ההסבר הוא שהיו להם שתי טעויות. הטעות הראשונה הייתה שהם כעסו מאוד כשפגעו בכבוד של בני אדם, אבל כשהיה מדובר בכבוד של ה' הם שתקו. כשאנשים משבט דן עבדו פסלים ואלילים, בני ישראל התעלמו ולא מחו על כך. הטעות השנייה קשורה לדרך שבה הם פנו אל ה' לפני הקרב. בני ישראל היו בטוחים בעצמם בגלל שהיו להם המון חיילים, ולכן הם רק שאלו את ה' מי צריך לצאת ראשון לקרב, ולא שאלו אם הם בכלל ינצחו. בנוסף, הם לא שאלו את ה' במקום הנכון ובדרך המתאימה. בגלל כל זה, ה' אמנם אמר להם לעלות לקרב, אבל לא הבטיח להם שהם ינצחו מיד.