קרה לכם פעם שניסיתם לעשות משהו שאתם בטוחים שהוא נכון וצודק, אבל פעם אחר פעם הדברים פשוט לא הסתדרו, ולא הבנתם למה? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. המלחמה מול שבט בנימין נמשכת אל תוך היום השני, ובאופן מפתיע, הצבא הגדול של כלל בני ישראל מפסיד שוב מול שבט אחד בלבד.
למה זה קרה? הפירוש מסביר שההפסד הזה היה בעצם רמז לבני ישראל. הם אמנם יצאו להילחם על משהו צודק, אבל היו להם חטאים משלהם שהם היו צריכים לתקן, כמו עבודה זרה שהם העלימו ממנה עין. מכיוון שבאותו זמן הם עדיין לא הבינו את הטעות שלהם, הם ספגו הפסד נוסף. רק אחרי ההפסד הזה הם יפנו אל ה׳ בפעם השלישית, ואז יקבלו הבטחה שינצחו. כאשר הכתוב מציין כי כל אלה היו שולפי חרב, הכוונה היא לכל אותם חיילים רבים מצבא ישראל שנפלו בקרב הקשה הזה.
למרות ההפסד הזמני, הכעס של בני ישראל על שבט בנימין היה מוצדק לחלוטין. זה היה פשוט מדהים שאפילו אדם אחד מכל שבט בנימין לא קם ואמר שהמעשה הרע שנעשה בעיר גבעה הוא אסור. במקום להעניש את האנשים שעשו רע, כל השבט הגן עליהם, שיתף איתם פעולה וסירב להתנצל. בגלל ההתנהגות הזו, בני ישראל יחליטו בהמשך להשתמש בתחבולות של מלחמה ובמארבים. ה׳ כמובן לא היה צריך את התחבולות האלה כדי לנצח, אבל המטרה הייתה להכעיס את אנשי בנימין ולמשוך אותם אל מחוץ לעיר. כך יוכלו להקיף אותם מכל הכיוונים, ולא להשאיר להם שום דרך לברוח חזרה הביתה.