קרה לכם פעם שניסיתם לעשות משהו חשוב, לא הצלחתם, והתלבטתם אם בכלל כדאי לנסות שוב? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. אחרי שהם הפסידו בקרב הראשון מול האחים שלהם משבט בנימין, הם היו שבורים ועצובים מאוד.
לפני שהם חזרו לשדה הקרב, הכתוב מספר שהם וַיַּעֲלוּ. הם קודם כל עלו אל המשכן בשילה כדי לבכות ולשאול את ה׳ מה לעשות. הם כל כך חששו, עד שהם לא שאלו אם כדאי להילחם, אלא רק אם כדאי להוסיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה. בגלל הכישלון הקודם, הם חשבו שאולי ה׳ בכלל לא רוצה שהם יילחמו באמת. הם שאלו אם אולי מספיק רק להתקרב אל בני בנימין כדי לאיים עליהם, בתקווה שכך הם ימסרו לידיהם את האנשים שעשו מעשים רעים.
אבל ה׳ עונה להם עֲלוּ אֵלָיו. בתשובה הזו ה׳ מבהיר להם שהמלחמה נגד האנשים שעשו רע היא נכונה, ושההפסד הקודם קרה מסיבה אחרת. למרות שה׳ אמר להם בפירוש להילחם, היה להם קשה מאוד בלב לצאת נגד האחים שלהם. הם אמנם התקרבו אל אזור הקרב, אבל נמנעו מלהתקיף וחיכו שבני בנימין יצאו אליהם ראשונים. ההמתנה הזו עלתה להם ביוקר, ובגללה הם איבדו לוחמים נוספים.