תארו לעצמכם שאתם מגיעים לעיר חדשה, עייפים מהדרך ומקווים לנוח בשקט, אך פתאום מתנפלים עליכם אנשים ללא שום סיבה. זה בדיוק המצב המפחיד שהאיש הלוי מתאר בפני כל עם ישראל. הוא מספר להם על פשע חמור מאוד שקרה לו, כדי שיבינו שזו בושה לכל העם ושחייבים לטפל בזה מיד.
הוא מתחיל במילים וַיָּקֻמוּ עָלַי, כדי להדגיש שהתוקפים קמו עליו פתאום, למרות שלא היה לו שום ריב או סכסוך קודם איתם. הלוי קורא לתוקפים בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה, כדי להסביר שאלו לא היו סתם אנשים רגילים, אלא המנהיגים והאנשים החשובים של העיר. זה הופך את המעשה לחמור הרבה יותר, כי המנהיגים היו אמורים לעצור מעשים רעים ולא להשתתף בהם.
הוא מספר בפחד איך הם וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה, כלומר הקיפו את הבית בחושך, התנהגות שמזכירה את המעשים הרעים של אנשי העיר סדום. הלוי מסביר עד כמה הסכנה הייתה גדולה ואומר אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג. המילה דִּמּוּ פירושה חשבו או תכננו. הוא הבין שהם מתכוונים ממש לרצוח אותו, ומתוך האיום הנורא הזה על חייו, התוקפים לקחו ממנו את אשתו בכוח.
בסוף דבריו הוא מתאר את התוצאה העצובה: התוקפים עִנּוּ אותה, כלומר פגעו בה באכזריות רבה, ובעקבות הפגיעה הקשה הזו וַתָּמֹת.