תארו לעצמכם שאתם משחקים משחק שבו אתם עושים כאילו אתם בורחים, רק כדי לבלבל את הקבוצה השנייה, ואז פתאום מסתובבים ומפתיעים אותם. זה בדיוק התכנון החכם שעשה צבא ישראל במלחמה מול שבט בנימין. בהתחלה, חלק מהחיילים עשו כאילו הם מפסידים ובורחים, כדי לגרום לאנשי בנימין לצאת מהעיר שלהם ולרדוף אחריהם. אבל אז הגיע הרגע המכריע. כל המחנה הגדול של ישראל, שהמתין בסבלנות, קם פתאום כדי להילחם. המילים קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ מתארות איך כל חייל קם ממקומו הפרטי, אבל כולם פעלו יחד באותו רגע ממש כמו גוף אחד. הם התייצבו באזור מישורי שנקרא בְּבַעַל תָּמָר.
בזמן שזה קרה, הייתה עוד קבוצה של חיילי ישראל שהסתתרה. המילים וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מספרות לנו שכוח המארב הזה פרץ החוצה ממקום המחבוא שלו. המילה מֵגִיחַ מתארת יציאה חזקה ומהירה, ממש כמו מי נהר שפורצים החוצה בכוח. החיילים האלו הסתתרו בתוך מערה אמיתית שנקראה מִמַּעֲרֵה גָבַע. למעשה, קבוצת המארב הזו קפצה מתוך המערה עוד לפני שהצבא המרכזי הסתובב להילחם. רק כשהצבא הגדול ראה שעולה עשן מהעיר, הוא ידע שהמארב הצליח, ואז כל החיילים הסתובבו יחד כדי לסיים את המשימה.