תארו לעצמכם שקרה מעשה חמור מאוד שפוגע בכולם, וצריך להחליט יחד איך לתקן את המצב. האיש שקורא לעם פונה אליהם במילים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הוא מזכיר להם שהם עם אחד וקדוש, וכשקורה משהו רע, זה קשור לכל הציבור. כשהם מתאספים יחד כקבוצה אחת גדולה, יש להם כוח מיוחד וסמכות רחבה, ממש כמו כוח של מלך, שמותר לו לשפוט ולהחליט איך לסלק את הרע.
עכשיו הוא מבקש מהם: הָבוּ, כלומר תנו, דָּבָר וְעֵצָה. למה הוא משתמש בשתי מילים שונות? כי יש כאן שני שלבים. קודם כל צריך להחליט את הדָּבָר, שזה פסק הדין וההחלטה העקרונית מה לעשות לאנשים שחטאו. לאחר מכן צריך לחשוב על העֵצָה, שהיא התכנון המעשי איך בדיוק מבצעים את ההחלטה. את כל זה הוא מבקש מהם לעשות הֲלֹם, כלומר פה במקום, ממש עכשיו וללא שום דיחוי.