קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שאתם מנצחים, ופתאום גיליתם שהכל התהפך? ברגע השיא של הקרב, זה בדיוק מה שקורה לאנשי שבט בנימין. הם בטוחים שהם רודפים אחרי בני ישראל ומנצחים אותם, אבל בעצם הם נופלים למלכודת מתוחכמת.
בזמן שהם מתרחקים מהעיר שלהם, כוח של בני ישראל שהתחבא במארב נכנס לעיר ומצית אותה. האש הזו היא אות מוסכם מראש שנקרא הַמַּשְׂאֵת, כלומר הדלקה ואות של עשן. כדי שנבין בדיוק במה מדובר, מוסבר שזה היה עַמּוּד עָשָׁן גדול שהתחיל לעלות למעלה.
באותו רגע, אנשי בנימין מסתובבים לאחור. המילה וַיִּפֶן מתארת את הפנייה שלהם אחורה. כשהם מסתכלים, הם רואים לתדהמתם שהעשן של כְלִיל העיר, כלומר של העיר כולה, עולה אל השמיים. זהו רגע השבירה שלהם. פתאום הם מבינים שהם בצרה גדולה מכל הכיוונים: מאחור העיר שלהם בוערת, ומלפנים בני ישראל מפסיקים לברוח ומתחילים להילחם בהם בחזרה. ההבנה שהם מוקפים מכל עבר גורמת להם לבהלה מוחלטת.