חשבתם פעם כמה אומץ צריך כדי לצאת למשימה כשכולם מסביב מפחדים ובוחרים להישאר מאחור? בשירת דבורה, היא משבחת מאוד את שבט זבולון ואת שבט נפתלי. בזמן ששבטים אחרים עמדו בצד ולא באו לעזור במלחמה, השבטים האלה לקחו על עצמם את המשימה הקשה והובילו את הניצחון.
דבורה אומרת על שבט זבולון שהוא עם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת. המילה חרף קשורה לזלזול, כלומר הלוחמים זלזלו בסכנה ולא פחדו ממנה כלל. הם יצאו לקרב באומץ לב נדיר, מתוך רצון אמיתי ועם ביטחון מלא בה'. גם שבט נפתלי הראה גבורה עצומה, ודבורה מתארת שהם נלחמו עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה. הכוונה היא שהם נלחמו במקום גבוה וגלוי, הר תבור. הם לא חיפשו מקומות מסתור כדי להתחבא מהאויב, אלא עמדו מולו פנים אל פנים באומץ.
למרות שה' ציווה עליהם מראש לצאת למלחמה, דבורה משבחת אותם על הדרך שבה הם ביצעו את השליחות בלי שום פחד. ההתנהגות המיוחדת שלהם מדגישה כמה לא בסדר היו השבטים האחרים, שהיו אמורים להתנדב מעצמם אבל בחרו להתחמק. בזכות המסירות והאומץ שלהם, זכו זבולון ונפתלי לכבוד ולתהילה לתמיד.