יצא לכם פעם להרגיש חלשים מאוד מול משהו גדול שמפחיד אתכם, ופתאום למצוא בתוככם אומץ שלא ידעתם שקיים? דבורה הנביאה פותחת את שירת הניצחון שלה בהודאה מרגשת על מצב כזה בדיוק. היא משתמשת במילים בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת כדי לתאר שה׳ הוא זה שנלחם באויבים והציל את עם ישראל, למרות שהעם היה באותה תקופה במצב קשה וחלש מאוד.
אבל איך בכלל התחיל הניצחון הזה? כאן מגיעות המילים בְּהִתְנַדֵּב עָם. למרות הפחד מהצבא החזק שעמד מולם, קרה פלא. ה׳ נתן לאנשים אומץ בלב, והם התנדבו ויצאו למלחמה מתוך רצון אמיתי. הם עשו את הצעד הראשון, אבל הם ידעו שמי שבאמת מנצח בשבילם הוא ה׳.
בגלל שני הדברים האלה יחד, גם האומץ המיוחד לצאת לקרב וגם הניצחון עצמו, דבורה קוראת לכולם ואומרת בָּרְכוּ ה׳. היא מזכירה לנו שתמיד צריך להגיד תודה ולהלל את ה׳, גם על הכוח הפנימי שהוא נותן לנו, וגם על הניסים שהוא עושה עבורנו.