הניצחון הכביר על צבאו של סיסרא לא הושג באמצעות כוח צבאי אנושי רגיל, אלא בעזרת התערבות אלוהית שרתמה את כוחות הטבע והיקום כולו לטובת ישראל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי ההצלחה במערכה הייתה כה גדולה ומוחלטת, עד שהתחושה הייתה כאילו השמיים עצמם סטו משגרתם וירדו להשתתף בקרב. ישראל לא ניצחו בכוח חרבם, אלא ה' הוא שהביא את הניצחון המוחלט [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כאשר נאמר מִמְּסִלּוֹתָם, הכוונה היא למסלולם הקבוע, לדרכם ולנתיב תנועתם של גרמי השמיים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ה' שלח את צבאותיו השמימיים, שאינם מבקשים שכר, כדי להילחם באויב [רש"י].
לצד ההבנה הרעיונית, ישנה גישה מדרשית המסבירה את השתתפות הכוכבים במלחמה באופן מוחשי ופיזי: הכוכבים הקרינו חום עז שהרתיח את שריונות הברזל של חיילי סיסרא. מרוב חום, נאלצו החיילים להיכנס אל מי נחל קישון כדי להתקרר, ושם שטף אותם הזרם והם טבעו [מצודת דוד, רד"ק]. תיאור ייחודי נוסף מציג את הכוכב כנעוץ ברקיע בדומה לבריח של דלת, כך שראשו נמצא בשמיים אך קצהו מגיע עד לארץ, וממבנה ארוך זה הונחתה המכה על מחנה סיסרא [רש"י].
התגייסות זו של הכוכבים לא הייתה אירוע חסר תקדים. אותם כוכבים שיצאו בעבר לעזרת ישראל במלחמת יהושע, השתמשו כעת באותה מסילה כבושה ומוכרת מאז כדי להילחם בסיסרא. נוצרה כאן הקבלה היסטורית: בדיוק כפי שסיסרא גייס לעזרתו מלכים בשר ודם מימי קדם, כך באו לעזרת ישראל כוחות עזר עתיקים משחר ההיסטוריה [מלבי"ם].
המערכה השמימית השתקפה במלואה גם על פני הארץ. בעוד שמרכבותיו של סיסרא נכשלו, הסתבכו וטבעו בנחל, בדומה למפלת המצרים בים סוף, בני ישראל הצליחו לחצות את הנחל בעוז, בבטחה וללא כל פגע [רד"ק]. לאור הנסים העצומים הללו, מתברר כי ישראל כלל לא היו זקוקים לעזרתם הצבאית של השבטים שלא התייצבו למלחמה. התרעומת הקשה על אותם שבטים נעדרים לא נבעה מחיסרון בכוח אדם או מצורך מבצעי, אלא מעצם הפגיעה באחווה ובדרך הארץ הבסיסית [אלשיך].