המערכה הצבאית הניצבת במרכז שירת דבורה אינה עוד התנגשות מקומית, אלא מלחמת הכרעה אזורית המעמידה באור אירוני ונוקב את היעדרותם של חלק משבטי ישראל. הצגת האירועים ממחישה את ההתגייסות המוחלטת של אויבי ישראל אל מול שתיקת האחים.
בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ – השלטון הכנעני המרכזי צירף אליו מלכים ושליטים מקומיים נוספים למאבק הכולל של כנען בישראל [ביאור שטיינזלץ]. מעבר למערכה הפיזית, יש הרואים בציון המלכים רמז למאבק רוחני עליון: שרי האומות, המלאכים הממונים על הגויים בשמיים, יצאו להילחם ולקטרג על ישראל, ומשם שאבו מלכי כנען את כוחם למטה בארץ [צוארי שלל, חומת אנך]. בנוסף, יש כאן סגירת מעגל היסטורית; כשם שבימי יהושע אסף יבין מלך חצור את מלכי כנען למלחמה במי מרום, כך גם עתה יבין אוסף את המלכים בשנית [מלבי"ם].
בְּתַעְנַךְ עַל־מֵי מְגִדּוֹ – תענך ומגידו הם שני מקומות נפרדים, והמילה עַל משמעותה כאן היא "עד" [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתיאור גיאוגרפי זה בא להמחיש את גודלו העצום של צבא האויב, שחנה והשתרע החל מתענך ועד שהגיע למי מגידו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. דעה נוספת מסבירה שאלו היו אזורים אסטרטגיים שהכנענים סברו שיוכלו לכבוש בקלות [רלב"ג].
בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ – המילה בֶּצַע משמעותה חמדה ורווח כספי [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי מלכי כנען לא היו שכירי חרב, אלא התנדבו למלחמה בחינם מבלי לדרוש שכר מיבין מלך חצור, מתוך רצון עז להילחם בישראל [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, אברבנאל]. גישה ייחודית מוסיפה כי הם כלל לא חיפשו ממון, אלא באו למלחמה מתוך תאווה לשתות ממימיו המתוקים של מגידו [אלשיך]. מנגד, יש המפרשים כי הימנעותם מלקיחת כסף מתייחסת לכך שהם סירבו לקחת דמי פדיון עבור שבויים מישראל, משום שכל מטרתם הייתה להרוג אותם [רד"ק].
מתוך תיאור זה, עולה תרעומת קשה ואירונית כלפי עם ישראל: אם גויים זרים התנדבו בחינם, במסירות כה רבה וללא כל תמורה כדי להילחם בישראל, כיצד ייתכן ששבטים מישראל סירבו לבוא ולעזור לאחיהם הנמצאים בצרה? [מצודת דוד, אלשיך, אברבנאל]. חרף רצונם העז של האויבים ואדישותם של חלק מהשבטים, ה' התערב משמיים והושיע את ישראל [אברבנאל].