רגעיו האחרונים של שר הצבא הכנעני מתוארים בקצב פועם ומהיר, הממחיש את קריסתו המוחלטת. הפסוק משתמש בשרשרת פעלים כפולה כדי לתאר את אובדן כוחו ואת מותו, והפרשנים נחלקו בשאלה האם מדובר בתיאור פיוטי, במאבק פיזי ממשי או ברמז לאירועים נסתרים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכפלת המילים היא אמצעי סגנוני המאפיין את שירת המקרא, ונועדה להדגיש את המהירות שבה הומת ואת העובדה שנפל ללא יכולת תקומה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. לפי קו זה, המילה כָּרַע מתארת נפילה על הברכיים, והמילה שָׁדוּד משמעותה אדם הרוג, אבוד ונבזז [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. תיאור הנפילה בין רגליה מוסבר בכך שיעל בחכמתה גרמה לו להירדם לפני שהכתה בו [רלב"ג], או משום שהיא עצמה נאלצה לכרוע על ברכיה כדי להלום בו ביתד [ביאור שטיינזלץ]. הבחירה להשתמש ביתד אוהל ולא בנשק רגיל נבעה מטעמי צניעות, כדי שיעל לא תשתמש בכלי המיועד לגבר [חומת אנך].
לעומת הקו הפיוטי, יש מי שרואה בפסוק תיאור מדויק של מאבק גופני ממושך. על פי גישה זו, סיסרא היה בעל כוח פיזי עצום, וגם לאחר שהיתד ננעצה ברקתו הוא עדיין נאבק על חייו. הוא כָּרַע וניסה להחזיק ברגליה של יעל כדי לקום, אך מיד נפל ושכב. ברגעיו האחרונים, כשהטבע מנסה להתחזק רגע לפני המוות, הוא ניסה לכרוע שוב, אך קרס סופית ומיידית, ובמקום שבו כרע שם יצאה נשמתו [אלשיך].
רובד פרשני נוסף, המבוסס על מדרשי חז"ל, מוצא במספר הפעלים בפסוק רמז לאירועים שקדמו למותו. מכיוון שישנן שבע מילים המתארות כריעה, נפילה ושכיבה, דרשו חכמים שסיסרא בא על יעל שבע פעמים באותו היום [צאינה וראינה, מלבי"ם]. גישה מדרשית זו זכתה להתנגדות מצד פרשנים שראו בה פירוש רחוק שאינו תואם את פשט הכתוב [רד"ק, אברבנאל].
כדי ליישב את הקושי שנוצר מהמדרש ולשמור על טהרתה של יעל, מובאת מסורת קבלית ולפיה יעל כלל לא נגעה בסיסרא. לפי הסבר זה, נזדמנה למקום שֵׁדָה, וסיסרא בא עליה במקום על יעל. לאור זאת, המילה שָׁדוּד אינה מתארת רק אדם הרוג, אלא רומזת לחיבורו של סיסרא עם אותה "שדה" [נחל שורק, חומת אנך]. פירוש נוסף למילה שָׁדוּד על דרך הסוד הוא מלשון ביזה ושלילה, ללמד שבמכתה, יעל שדדה וחילצה מראשו של סיסרא ניצוצות של קדושה שהיו חבויים בו [נחל שורק].