נשות ארמונו של סיסרא מנחמות את עצמן על התעכבותו בשובו משדה הקרב, ומדמיינות ניצחון מזהיר שלו מתלווה חלוקה מדוקדקת של שלל רב. הפרשנים מסכימים כי הביטוי הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל משקף את ההנחה שצבא סיסרא נחל ניצחון, והעיכוב בחזרתם נובע ממציאת הון רב והזמן הנדרש לחלוקתו. מבחינה כתיבית, המילה הֲלֹא חסרה את האות וי"ו בספרים המדויקים [מנחת שי].
השלל הראשון שמוזכר הוא השלל האנושי, בחירה המעידה על פריצותם של האויבים [רלב"ג]. הביטוי רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר מתאר כיצד כל חייל בודד, כפי שנדרש מהמילים לְרֹאשׁ גֶּבֶר, זוכה לקבל נערה שבויה אחת, שתיים או אף שלוש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. השימוש במילה רַחַם כדי לתאר אישה הוא כינוי גנאי מבזה, הממחיש את יחסם האכזרי של הלוחמים אל השבויות הישראליות, שאותן הם מחלקים ביניהם לאחר שהרגו את הגברים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רש"י].
לאחר תיאור הנשים, עוברות הדוברות לתאר את שלל הבגדים: שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה. הבגדים הצבועים והחשובים ביותר, העשויים רִקְמָה שהיא מעשה מחט בשלל צבעים, מיועדים לסיסרא בהיותו שר הצבא [מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג]. הביטוי צֶבַע רִקְמָתַיִם מתאר בגדים יוקרתיים הרקומים משני צידי הבגד. בעוד שחלק מהפרשנים מסבירים כי הרקמה זהה משני העברים [רד"ק], אחרים מדגישים כי מדובר במלאכת מחשבת שבה כל צד שונה ממשנהו, מה שמעלה את ערך הבגד [מצודת דוד, מצודת ציון].
באשר ליעדם של בגדים אלו, המיועדים לְצַוְּארֵי שָׁלָל, קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית גורסת כי החיילים הבוזזים עוטפים את צוואריהם בבגדי הנשים המעוטרים לשם נוי [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את הביטוי בהשאלה, במשמעות של "ראש השלל", כלומר, הבגדים המובחרים ביותר ניתנים לשר הצבא בלבד [רד"ק].
גישה פרשנית ייחודית וסמלית מציגה את הפסוק כולו כתיאור של חזיון קסם וראיית עתידות. לפי פירוש זה, השלל מדומה בחזון לדמות של גבר שוכב. הנשים השבויות נמשלות ל"ראש" של אותו גבר, בהיותן מבחר השלל. הבגדים הצבועים מסמלים את ראשו הצבוע בדם של הגבר החזיוני, והרקמה מסמלת את צווארו [מלבי"ם].