תיאור פיוטי זה ממחיש את עוצמת ההתגלות האלוהית, ומקשר בין ניסי ההווה במערכה הצבאית לבין מעמד הר סיני ההיסטורי. הפרשנים מציגים גישות שונות להבנת התגובה הפיזית של ההרים למראה ה׳. ביאור המילה נָזְלוּ מתפרש על ידי חלק מהפרשנים כנטיפה, כאשר ההרים רעדו מגודל הפחד עד שנטפו זיעה [מצודת דוד, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה שההרים המוצקים נראו כאילו נמסו ונמוגו כמים נוזלים מרוב חרדה [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, יש המפרשים את הנזילה כעקירה ותנועה, שכן ההרים נעקרו ממקומם הפיזי ו"זלגו" והלכו ממקום למקום מתוך רצון שהתורה תינתן עליהם [אלשיך].
תיאור זה משמש כמשל למלחמה באויבי ישראל. כשם שהר סיני חרד בעבר, כך חרדו, נמוגו ונמסו יושבי כנען מפני פחד ה׳ הנלחם לישראל [רד"ק]. הקישור המפורש להר סיני נועד להזכיר את החסדים והנפלאות שעשה ה׳ לישראל במתן תורה, אשר בזכותם קיבלו את המצוות, וחסדים אלו ממשיכים להופיע גם בניסי המלחמה הנוכחית באמצעות השגחתו [רלב"ג, מלבי"ם]. הצירוף זֶ֣ה סִינַ֔י מהווה מקרא קצר שמשמעותו: התבוננו במה שאירע בסיני, שעשן, בער ורעד מפני ירידת ה׳ עליו [רש"י].
מנגד, מוצגת זווית פרשנית ייחודית המנגידה בין ההרים לבין הר סיני. בעוד ששאר ההרים נמסו, נמוגו או נעקרו ממקומם מרוב פחד בעת מתן תורה, דווקא זֶ֣ה סִינַ֔י נותר בהווייתו ללא כל שינוי. מכיוון שעל הר זה קיבלו ישראל את התורה וה׳ נעשה לאלוהיהם, ה׳ חיבב את ההר ונתן בו כוח מיוחד וחוזק לעמוד יציב על עומדו, ולא להתפעל כיתר ההרים [אלשיך].