קולות המלחמה ושעטת הסוסים הנמלטים מהדהדים מבעד למילים, ומתארים את התרסקות כוחו הצבאי של סיסרא. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה הָלְמוּ מבטאת הכאה, כתישה או שבירה, בעוד עִקְּבֵי מתייחס לסוף רגל הסוס. המילה מִדַּהֲר֖וֹת מתארת את דריסתו, קפיצתו או הרקדתו של הסוס בכוח, וכפילות המילה נועדה להדגיש את ריבוי הדהירות ועוצמתן [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. המונח אַבִּירָיו מתפרש ככינוי לרוכבים הגיבורים שהנהיגו את הסוסים, או לסוסים החזקים עצמם [מצודת דוד, רד"ק].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שבמהלך המנוסה המבוהלת מפני שטפון הנחל, נשברו ונהלמו עקבי הסוסים מעוצמת הריצה והמכות שהכו בקרקע, עד שלא נותר בהם כוח לנוס [מצודת דוד, רלב"ג]. מאחר שבעקב הסוס אין פרסה המגינה עליו, הפגיעה באזור זה הייתה קשה ומוחצת במיוחד [רד"ק].
לצד זאת, פרשנים אחרים קושרים את הפגיעה בסוסים לפעולת איתני הטבע. החום העז שהוקרן מן הכוכבים הרתיח את הטיט ואת שריוני החיילים. כאשר נכנסו הסוסים למי נחל קישון בניסיון להתקרר או להימלט, המפגש החד עם המים גרם לטלפיהם להישמט ולהיתלש, כאילו נשלקו במים רותחים, ורגליהם נשברו לחלוטין [רש"י, אברבנאל].
מעבר להרס הפיזי, מתוארת כאן מהומה אדירה שחולל ה' במחנה האויב. מתוך הבלבול והחרדה, הסוסים דורסו ורמסו את הרוכבים שלהם עצמם, כשהם פוגעים אלו באלו בדהירתם [אלשיך], וקול רגליהם הנמלטות נשמע למרחוק [ביאור שטיינזלץ].
מזווית פואטית ייחודית, יש המפרשים כי אותם "אבירים דוהרים" אינם סוסיו של סיסרא כלל, אלא גלי נחל קישון השוצפים, המדומים לסוסים דוהרים שהסתערו והלמו במרכבות האויב והטביעו אותן [מלבי"ם]. ברובד היסטורי וסמלי עמוק יותר, תבוסת סוסי סיסרא מהווה סגירת מעגל היסטורית, שכן רכבו של סיסרא נחשב לשארית מרכבות פרעה ממצרים, והשמדתם בנחל קישון מסמלת את הכנעתו הסופית של שר מצרים, המשול לסוס [אהבת יהונתן].