שירת דבורה עוברת משבח למתנדבים למתיחת ביקורת על השבטים שבחרו לשבת על הגדר. הפסוק משרטט תמונה של השתמטות, ומפרט את התירוצים ודרכי הפעולה של שבטי גלעד, דן ואשר, אשר נמנעו מלהצטרף למערכה הלאומית.
לגבי שבט גלעד, נאמר גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן. גישה אחת מסבירה כי אנשי גלעד נשארו לשכון במנוחה בנחלתם הרחוקה, משום שחשו כי המלחמה אינה מתנהלת בשכנותם [שטיינזלץ, אלשיך], או שסמכו על כך ששבטים אחרים חוצצים בינם לבין האויב [מלבי"ם]. לעומת זאת, פרשנים אחרים רואים במילים אלו תוכחה רטורית המופנית דווקא כלפי שבט ראובן. לפי קו מחשבה זה, הפסוק תמה: הרי חלק מאנשי גלעד כן יצאו למלחמה, ואם גלעד חצה את הירדן כדי לעזור לעם ישראל, מדוע ראובן השתמש בריחוק הגיאוגרפי כתירוץ להישארותו מאחור? [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק]. דעה נוספת ממקדת את הביקורת במשפחת יאיר בן מנשה מהגלעד, שבחרה להישאר בביתה ולא להילחם [רד"ק].
הביקורת מחריפה כאשר מדובר בשבט דן, עליו נשאל וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת. המילה יָגוּר משמעותה יאסוף ויקבץ [מצודת ציון]. התרעומת על דן גדולה במיוחד, שכן נחלתו הייתה קרובה לאזור הקרבות [מצודת דוד, אלשיך]. במקום לצאת לעזרת ה', אנשי דן אספו את רכושם וממונם לתוך ספינות כדי להתחמק ולברוח מפחד האויב [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. בעוד שיש מי שמסביר שדן המשיך לעסוק במסחר ימי ובענייניו האישיים [מלבי"ם, שטיינזלץ], יש המדגישים שלא מדובר באוניות בים הגדול, אלא בספינות בנהר הירדן שבאמצעותן נסו אנשי השבט לעברו השני של הנהר [רד"ק, רלב"ג].
באשר לשבט אשר, נאמר אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן. המילה לְחוֹף מכוונת לשפת הים [מצודת ציון], והמילה מִפְרָצָיו מתארת מקומות פרוצים, כלומר ערי גבול ללא חומת מגן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלשבט אשר, בניגוד לדן, ישנה הצדקה להיעדרותו. מכיוון שאשר ישב על אזור הספר הימי ועריו היו פרוזות וחשופות לסכנה, הוא נאלץ להישאר במקומו כדי לשמור על פרצות ארצו מפני חדירת עמים שכנים, ולכן לא היה יכול להרשות לעצמו לנטוש את נחלתו ולצאת למלחמה.