שעת מלחמה ומשבר לאומי חושפת את אופיו האמיתי של העם, ומציגה ניגוד חריף בין מסירות נפש והתגייסות מוחלטת, לבין התבדלות וחישובים אישיים. שירת דבורה מעמידה זה מול זה את שבט יששכר, שהשליך את נפשו מנגד, ואת שבט ראובן, שבחר לעמוד מנגד ולהישאר מחוץ למערכה.
המילה וְשָׂרַי מתפרשת במובן של שרים ומנהיגים, כאשר האות יו"ד נוספת ואינה משנה את המשמעות, והמילה בְּרַגְלָיו מתארת הליכה רגלית או הליכה בעקבותיו של אדם אחר [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מחלקת את תפקודו של שבט יששכר לשניים. מנהיגי השבט, שהיו חכמי סנהדרין ותלמידי חכמים, ישבו עִם דְּבֹרָה כדי להורות משפט וללמד תורה בישראל. במקביל, שאר העם של יִשָּׂשכָר פעל כֵּן בָּרָק, וירד אל שדה הקרב בעקבותיו ולפי פקודתו [רש"י, מלבי"ם, אברבנאל]. למרות שמנהיגי יששכר היו אנשי רוח שלא הורגלו במלחמות, הם גילו אומץ רב וירדו בעצמם אל המערכה [מצודת דוד, רלב"ג]. מסירותם הייתה כה גדולה, עד כי בָּעֵמֶק שֻׁלַּח, כלומר הם מיהרו לקרב בְּרַגְלָיו, ללא סוסים או מרכבות, מתוך להיטות להילחם [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם]. יש הסבורים כי חכמי יששכר אף הקדימו את ברק וירדו לפניו אל המלחמה, כדי שלא ייראה שהם רק נגררים אחריו, אלא שהם מהווים את הכוח המוביל [אלשיך]. ברובד אלגורי, יש המפרשים את הפסוק כהנגדה בין חכמת התורה של יששכר לבין מעמדו הפשוט של ברק. דבורה נהגה לשלוח את ברק אל המשכן בשילה, המכונה כאן בָּעֵמֶק בשל היותו מקום נשגב שקשה להגיע אליו. היא עשתה זאת דווקא במועדי העלייה לרגל, המרומזים במילה בְּרַגְלָיו, שכן בימי הרגל גם אנשים פשוטים מתעלים לדרגת טהרה וחברות בדומה לתלמידי החכמים של יששכר [אדרת אליהו].
בניגוד גמור להתגייסות של יששכר, שבט ראובן בחר להישאר מאחור. המילה בִּפְלַגּוֹת מבטאת חלוקה והיבדלות, והביטוי חִקְקֵי לֵב משמעותו מחשבות עמוקות או חקיקה בלב [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי ראובן נחלק ונפרד משאר העם, ונשאר בעבר הירדן במקום לבוא לעזרת אחיו [רד"ק, שטיינזלץ]. הבחירה של ראובן עוררה תגובות עזות. רבים מפרשים כי ההימנעות של ראובן יצרה גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב, כלומר תמיהה עצומה, מחשבות רבות וניסיון להבין מדוע נטשו את המערכה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. אחרים רואים בכך ביטוי לשברון לב עמוק וצער על היעדרותם, במיוחד לאור העובדה שבימי יהושע בן נון שבט ראובן היה חלוץ ההולך בראש המחנה [מלבי"ם]. מנגד, יש המעניקים לביטוי משמעות שלילית של עורמה ונוכלות. לפי גישה זו, חלוקת הלב של ראובן נבעה מחישובים פוליטיים קרים; הם ישבו על הגבול והמתינו לראות מי ינצח במלחמה כדי להצטרף לצד המנצח [רש"י].
היעדרותו של ראובן אינה מקרית, אלא חלק מדפוס היסטורי של פלגנות. הם נחלקו מהעם כבר במרד קרח, ובהמשך בחרו להתיישב מחוץ לארץ ישראל מתוך דאגה למקנה שלהם [אלשיך]. התנהלות זו חושפת צביעות מסוימת: בעוד שבעדת קרח הם טענו ש"כל העדה כולם קדושים", בפועל הם העדיפו את שטחי המרעה של עבר הירדן על פני ההתעלות הרוחנית של ארץ ישראל [אהבת יהונתן], וייתכן שאף בחרו להתיישב שם מראש כדי להתחמק מהשתתפות במלחמות ישראל [אברבנאל].