שירת ההודיה של דבורה הנביאה מגיעה לשיא רגשי, בו היא מבטאת הערכה עמוקה להנהגת העם ולרוח ההתנדבות שפעמה בו. מתוך תחושת הניצחון, היא מפנה קריאה של אהבה והכרה לאלו שקמו ועשו מעשה, ומכוונת אותם להכיר במקור הכוח וההצלחה.
המילה לִבִּי מבטאת פנייה כנה ואוהבת. דבורה אינה מדברת מן השפה ולחוץ, אלא פונה מעומק לבה, מתוך רצון ואהבה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. פנייה זו מופנית לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל, צירוף מילים שזכה למספר פירושים מרכזיים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במנהיגים, בשופטים ובשרים הגדולים של העם, אשר תפקידם לקבוע את החוקים המקומיים, והם אלו שהתייצבו בראש המחנה [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מדובר במנהיגים שעמדו בראש עשרת אלפים הלוחמים שיצאו לקרב עם ברק [מלבי"ם].
לעומת הפירוש הצבאי והמדיני, קיימת גישה הרואה במחוקקים דמויות רוחניות. לפי כיוון זה, מדובר בחכמי ישראל, בסופרים ובתלמידים המצוינים בהלכה [רש"י, רלב"ג, אלשיך]. דעה ייחודית נוספת גורסת כי המחוקקים הם הסופרים ההיסטוריונים, שתפקידם לכתוב את ספרי קורות הימים ולתעד את המלחמות [אברבנאל].
כלפי הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, הפרשנים מצביעים על מסירות כפולה. מצד אחד, אלו הם האנשים שהתנדבו לצאת למלחמה או שפעלו למען טובת הציבור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מצד שני, אלו הם החכמים שהתנדבו ללמד את העם תורה ומצוות, פעולה שהייתה בלתי אפשרית תחת לחץ האויב בימי השעבוד [רלב"ג, רד"ק].
דבורה חותמת את פנייתה בקריאה בָּרְכוּ יְהֹוָה. היא מבקשת מהמנהיגים והמתנדבים להודות לה' על התשועה, במיוחד לאור העובדה שהניצחון הושג עם מעט לוחמים ובאפס מאמץ צבאי טבעי [מלבי"ם]. אם מדובר בסופרי קורות הימים, הקריאה לברך משמעותה שבעת כתיבת ההיסטוריה, עליהם לייחס את הניצחון לה' ולא לכוחם האישי [אברבנאל]. מעבר לכך, הברכה היא גם על עצם הזכות להתנדב, שכן ה' הוא שנתן בלבם את הרצון וההשראה לעשות זאת, ועל כן אין להם להחזיק טובה לעצמם [מצודת דוד, אלשיך].
ברובד מחשבתי עמוק יותר, עולה שאלה עקרונית: כיצד אדם יכול בכלל להתנדב, להקדיש או לתת משלו, והרי כל ממון העולם שייך לה'? התשובה טמונה בעצם הברכה. כאשר אדם מברך ומודה לה', הוא כביכול זוכה בחלקו בעולם, ורק אז נחשב הדבר לשלו. לכן, הקריאה למתנדבים לברך את ה' נועדה לתת תוקף רוחני להתנדבותם, כדי שיוכלו לתת מתוך מה שהפך באמת לשלהם בזכות ההודאה והברכה [צוארי שלל, אדרת אליהו].