קרה לכם פעם שחיכיתם למישהו המון זמן והוא איחר, אז התחלתם לדמיין כל מיני סיבות למה הוא מתעכב? זה בדיוק מה שקורה לנשות הארמון של סיסרא. הן מחכות שהוא יחזור משדה הקרב, וכדי להרגיע את עצמן על האיחור שלו, הן מדמיינות שהוא ניצח בענק ועכשיו החיילים פשוט עסוקים בחלוקת השלל. הן אומרות הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, כלומר, הן בטוחות שהעיכוב נובע רק מזה שהם מצאו המון אוצרות ורכוש, ולוקח זמן לחלק את הכול.
קודם כל, הן מדמיינות את חלוקת השבויים. הן משתמשות במילים מזלזלות ולא מכבדות כדי לתאר את השבויות הישראליות, ומתארות איך מחלקים רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר. הכוונה היא שכל חייל בודד, כלומר כל גבר, מקבל לידיו שבויה אחת או שתיים.
אחר כך, נשות הארמון עוברות לדמיין את הבגדים היקרים שהחיילים לקחו. הן מתארות שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה. הן בטוחות שהבגדים הכי חשובים וצבעוניים, שעשויים ממלאכת מחט יפהפייה בשלל צבעים, נשמרים במיוחד לסיסרא כי הוא שר הצבא. הן אפילו מדמיינות בגדים של צֶבַע רִקְמָתַיִם, שזה אומר בגדים כל כך יוקרתיים שהם רקומים משני הצדדים שלהם, וכל צד שונה מהשני. ומה עושים החיילים הרגילים עם הבגדים המקושטים שהם בזזו? הנשים מתארות שהם שמים אותם לְצַוְּארֵי שָׁלָל, כלומר, החיילים עוטפים את הצוואר שלהם בבגדים היפים האלה כדי להתקשט ולהשוויץ בניצחון שלהם.