תארו לעצמכם מצב שבו אפילו לצאת החוצה כדי לשתות מים זו סכנה גדולה. בעבר, כשהאויבים שלטו בארץ, בני ישראל פחדו ללכת לשאוב מים. ליד הבארות היו מסתתרים אויבים שיורים חצים כדי להפחיד את העם. אבל עכשיו, אחרי הניצחון הגדול, הכול השתנה! במקום לשמוע מִקּוֹל מְחַצְצִים, כלומר במקום לשמוע את קולות החצים המפחידים של האויב שעפו בֵּין מַשְׁאַבִּים שהם מקומות שאיבת המים, ישמעו קולות אחרים לגמרי.
דווקא באותם מקומות שפעם היו כל כך מסוכנים, שָׁם יְתַנּוּ, כלומר שם יספרו וישננו בשמחה את צִדְקוֹת ה', את הנסים וההצלה שה' עשה להם. ההודיה הזו ממשיכה גם על צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ. המילה "פרזונו" מתארת ערי פרזות, שהן ערים פתוחות שאין להן חומות הגנה. החסד הגדול של ה' הוא שעכשיו עם ישראל יכול לגור בביטחון ובשלווה גם בערים בלי חומה, מבלי לפחד מאף אויב.
בזכות השלום הזה, אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם ה'. כל האנשים שנאלצו לברוח ולהסתתר במקומות מוגנים, יכלו סוף סוף לחזור הביתה בביטחון, לשערי הערים שלהם. הם יכלו שוב ללכת בדרכים בחופשיות, להיפגש יחד בשער העיר, ולחזור ללמוד תורה בשמחה ובלי שום פחד.