יצא לכם פעם להרגיש פחד כזה שגורם לכם לרצות רק להסתתר במקום בטוח וסגור ולא לצאת החוצה? בתקופת השופטים, בני ישראל היו בדיוק במצב הקשה הזה. המילה פְרָזוֹן מתארת יישובים פתוחים שאין סביבם חומה. בגלל הפחד הגדול מהאויבים, חָדְלוּ פְרָזוֹן, כלומר, בני ישראל נאלצו לעזוב את היישובים הפתוחים שלהם ולברוח אל תוך ערי מבצר מוגנות. המצב התהפך לגמרי: האויבים ישבו בנחת, בזמן שעם ישראל חי בחרדה.
המציאות העצובה הזו נמשכה עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה. דבורה הנביאה מספרת שהפחד וההסתתרות נמשכו עד שהיא קמה והחלה להנהיג את העם. היא קוראת לעצמה בתואר המיוחד אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. למה דווקא אמא? משום שדבורה לא הייתה רק שופטת רגילה, היא דאגה לעם ישראל, לימדה אותם לחזור לדרך הישר והדריכה אותם באכפתיות, ממש כפי שאמא אוהבת מחנכת ושומרת על הילדים שלה.