נסו לדמיין מצב שבו אי אפשר פשוט לצאת מהבית ולצעוד בבטחה בשביל הראשי. לפני שדבורה הפכה למנהיגה, המצב בארץ ישראל היה בדיוק כזה. שרר פחד גדול מפני האויב, ואי אפשר היה לחיות בשגרה רגילה. המנהיגים שהיו קודם, בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וכן בִּימֵי יָעֵל שהייתה אישה חשובה ואוהבת ה', אמנם עזרו לעם, אבל עדיין לא הביאו לביטחון מלא.
בגלל הפחד הגדול, חָדְלוּ אֳרָחוֹת, כלומר התנועה בדרכים הראשיות פשוט נפסקה לחלוטין ושיירות מסחר פחדו לצאת לדרך. גם וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת, אותם אנשים בודדים שניסו ללכת בשבילים הצרים, לא יכלו לצעוד בביטחון. ומה עשה מי שבכל זאת היה חייב להגיע ממקום למקום? אותם אנשים יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. במקום ללכת בדרך הישרה והנוחה, הם נאלצו לבחור בדרכים עקומות ומפותלות. הם הסתתרו בנתיבים נסתרים ועברו דרך כפרים צדדיים, רק כדי שהאויב לא יבחין בהם. התשועה הגדולה והשקט האמיתי הגיעו רק מאוחר יותר, כשהחלה תקופת ההנהגה של דבורה.