חורבן ירושלים והיציאה לגלות לוו בהשפלה אכזרית ובעבודות כפייה קשות, שנועדו לשבור את הצעירים בעלי הכוח הפיזי [שטיינזלץ].
המילים בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ מתפרשות בקרב רוב הפרשנים כתיאור של עבודת פרך, שבה האויבים כבלו את הצעירים והעמיסו על כתפיהם כלי טחינה ואבני רחיים כבדות במטרה לייגעם [רש"י, שטיינזלץ]. רקע היסטורי למעשה זה מוסבר בכך שארץ בבל ממוקמת באזור נמוך שאין בו אבנים המתאימות להכנת רחיים, ולכן נבוכדנצר אילץ את גולי יהודה לשאת עמם את אבני הרחיים הכבדות כל הדרך מירושלים לבבל [תורה תמימה]. גישה אחרת מסבירה שהמילה טְחוֹן משמשת כשם הפועל, כלומר הבחורים לא נשאו את אבני הרחיים על גבם, אלא נלקחו כדי לסובב את טחנת הקמח ולטחון עבור מחנה האויב [אבן עזרא, צאינה וראינה]. מנגד, ישנו פירוש הרואה במילה טְחוֹן לשון נקייה המתארת ניצול מיני, בדומה לשמשון הגיבור שנטחן בבית האסורים, ולפיו הבחורים יוחדו לקלון ונכפה עליהם לעבר את נשות האויב כדי להוליד עבורם צאצאים גיבורים [תורה תמימה].
חלקו השני של הפסוק, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ, ממשיך את תיאור ההתשה. המילה כָּשָׁלוּ מתפרשת כתשות כוח מוחלטת ואפיסת כוחות [רש"י]. הפרשנים נחלקו מהו אותו עֵץ שגרם לכישלונם ולנפילתם. יש הסבורים כי כוחם של הנערים כשל מרוב מאמץ בעת שהניעו את ידית העץ הכבדה של טחנת הקמח [אבן עזרא], או משום שהועמסו עליהם משאות כבדים של עצים שנועדו לשרת את צורכי מחנה האויב [אבן עזרא, צאינה וראינה]. דעה נוספת מתארת כי הנערים הובלו כבולים בשלשלאות כאשר בול עץ נקשר לרגליהם, והוא זה שהכביד עליהם והכשיל את הליכתם [שטיינזלץ].
לעומת הפירושים הללו, יש המקשים מדוע היתקלות פשוטה בעץ או עייפות ממשא נחשבות לאסון כה כבד המצדיק אזכור במגילת איכה. בשל כך, מובא פירוש מדרשי מצמרר ולפיו לא מדובר במעידה מעייפות, אלא בהוצאה להורג אכזרית שבה כשלוש מאות תינוקות ונערים הושחלו ונצלבו יחד על ענף של עץ [תורה תמימה].