לקראת סיומה של מגילת איכה, מבקשת כנסת ישראל לשוב אל ה'. פסוק זה נקרא בציבור פעמיים, כדי לסיים את קריאת המגילה בדברי נחמה ותקווה לגאולה, ולא לחתום בפסוק העוקב המסיים בדברי תוכחה, בושה וזעם [רש"י, צאינה וראינה].
הקריאה הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (המילה נכתבת "ונשוב" אך מסורת הקריאה היא וְנָשׁוּבָה [מנחת שי]) מבטאת את המורכבות של תהליך התשובה והגאולה. מצד אחד, מתואר כאן צורך בסיוע הדדי ובשותפות: ישראל מבקשים שה' ישיב אותם, בעוד ה' דורש שישראל ישובו אליו מעצמם תחילה. הפתרון הגלום בפסוק הוא ששני הצדדים הכרחיים – הֲשִׁיבֵנוּ מצד ה', וְנָשׁוּבָה מצידנו אנו [תורה תמימה].
מנגד, יש המפרשים כי ישראל מבקשים כאן מה' לשנות את הסדר הרגיל. בדרך כלל נדרש מהאדם לעשות את הצעד הראשון כדי להיטהר, ורק אז הוא זוכה לסיוע משמיים. אולם כאן, מתוך חולשת החורבן, מבקשים ישראל שה' הוא שיתחיל את התהליך וייזום את ההתקרבות. רק אם ה' ישיב אותנו תחילה, יהיה לנו את הכוח והרצון לשוב אליו באופן פעיל [אלשיך, ביאור שטיינזלץ], ולחזור לעבדו בעיר משכן שמו, הלא היא ירושלים [אבן עזרא].
את הבקשה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם מפרשים המקורות במספר דרכים, הסובבות סביב השאלה לאיזו תקופה בעבר אנו משתוקקים לחזור:
הגישה הראשונה רואה בכך חזרה לימי הפאר של האומה, כימי שלמה המלך שבהם שררו שלום, ריבוי אוכלוסין והשראת השכינה במקדש [תורה תמימה], או פשוט לאותם ימים שבהם ה' אהב וכיבד את עמו [ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה מקשרת את המילה כְּקֶדֶם לימי יציאת מצרים. כשם שבמצרים ה' לא המתין שישראל יחזרו בתשובה, אלא יזם את הגאולה בעודם שקועים בעבודה זרה ונסך בהם כוח למסור את נפשם על קדושת ה', כך מבקשים ישראל שה' יפעל גם כעת [אלשיך, פלגי מים].
גישה שלישית מרחיקה אל ראשית האנושות: זוהי בקשה לחזור למצבו של אדם הראשון טרם החטא, או לימיו של הבל, שהביא קרבן לה' מתוך אהבה טהורה וקרבה, עוד לפני שבכלל הייתה קיימת עבודה זרה בעולם שדרשה כפרה [תורה תמימה].
רובד נוסף מתייחס למהותם של "הימים" עצמם. על פי הכלל שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, לאחר שישראל סבלו ימי גזירות וייסורים כה רבים, הם היו אמורים לצפות לעתיד שבו ימי הגאולה יהיו ארוכים ועצומים במיוחד כפיצוי. אולם מרוב צערם וגעגועיהם, ישראל מוותרים על כך. הם אינם דורשים ימים ארוכים במיוחד, אלא מתחננים: חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם – תן לנו ימים פשוטים ורגילים כבעבר, ובלבד שנשוב אליך, שכן הקרבה אליך היא מקור החיים [נחל אשכול].